מאירי על יבמות י״ח

1 מאחר שביארנו שיש זיקה צריך לחזור ולדון על מה שכתבנו במשנתנו עשה בה מאמר ומת שניה חולצת ולא מתיבמת שמשמען של דברים שאלמלא המאמר היתה השניה מתיבמת ואחר שאתה אומר יש זיקה היאך היא מתיבמת והרי מכל מקום השניה צרה לאותה אשת אח שלא היה בעולמו מחמת הזיקה ונהי דמחליצה לא פטרה דלא אמרינן יש זיקה לענין יבום אלא לחומרא לא שנדון אותה ככנוסה לגמרי ליפטר מן החליצה מכל מקום יבום מיהא היאך תתיבם תדע שאף בלא עשה בה מאמר אינה מתיבמת שמכל מקום הויא לה צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו מחמת הזיקה אע"פ שלא כנסה והאי דנקט עשה בה מאמר לאפוקי ממאי דקאמרי בית שמאי מאמר קונה לגמרי להיותה ככנוסה ליפטר צרתה אף בלא חליצה ולימד שהמאמר אינו קונה לגמרי ומכל מקום אף בלא מאמר אין השניה מתיבמת עד שתפקע זיקה של זו כך אנו צריכים לפסוק מכח שמועה זו ר"ל מתיב רב הונא עשה בה מאמר כו' ומה שתירץ בה רבא ומכל מקום גדולי המחברים ראיתי בפירושי המשנה שהביאוה כפשטה ופירשוה דוקא במאמר הא ליכא מאמר מתיבמת ואף בשאר חבוריהם כתבוה בדרך זה לפי הנראה ואף גדולי המגיהים לא הרגישו בה והדברים מתמיהים:

2 ולענין ביאור מכל מקום יש שואלין בה מאי קושיא וכי עד השתא לא ידעינן דיש זיקה ואין זיקה תנאי היא ודילמא איהו סבירא ליה כמאן דאמר יש זיקה ומתרצים שאין הענין אלא משום דהלכה כסתם משנה ואע"פ שבא מחלוקת אחריה והיא הא דר' יהודה בן בתירא איפשר דהואיל ולא פליג איניש בהדיא בהדי ר' יהודה לאו מחלוקת היא אי נמי אין למדין מן הכללות:

3 מתוך דברינו אתה למד בשני אחים שבעולם אחד ומת אחד מהם בלא ולד ועמד השני לעשות מאמר ולא הספיק עד שנולד לו אח ומת השני קודם שעשה מאמר שאשת הראשון יוצאת משום אשת אח שלא היה בעולמו ואשת השני חולצת ולא מתיבמת ומה שאמרו עליה בבריתא או חולצת או מתיבמת אין הלכה כן:

4 מאחר שפסקנו יש זיקה ארבעה אחים ששנים מהם נשואים שתי אחיות ומתו ונזדקקו שתיהן לשנים הנשארים חולצות ולא מתיבמות שהרי כל אחת מהן זקוקה לכל אחד מהם ונמצא פוגע באחות זקוקתו ויש צדדין שיחלוץ האחד תחלה ותפקע זיקתה ואחר כך יכנוס השני את האחרת כמו שיתבאר לדעת רוב הפוסקים:

5 ולענין ביאור זה שהיה אומר לר' מאיר דלאו משום דיש זיקה הוא אלא משום דאסור לבטל מצות יבמין ואדמיבם האי מאית האי וקא בטלה מאידך מצות יבמין שהרי אחות אשתו היא יש שואלין והא ר' מאיר לא חייש למיתה כדאמרינן בפרק כל הגט כ"ח א' בהאומר לאשתו הרי זה גיטיך שעה אחת קודם למיתתו דלדידה שריא למיכל בתרומה וכן ביומא ב' א' קאמ' ר' יהודה אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו ואמרינן עלה י"ג א' ורבנן לא חיישי למיתה ומסתמא מאן פליג עליה דר' יהודה אלא ר' מאיר וכן בשני של סכה כ"ג א' חזינן בעושה סכתו על הבהמה דלא חייש ר' מאיר לסתירת הדופן ולא לבקיעת נאד בלוקח יין מבין הכותים ותירצו בתוספות דר' מאיר לא חייש לכולהו הני משום דכולהו חששא לזמן מועט הוא בקיעת נאד ואשתו דיום הכפורים חששא דחד יומא תרומה לאשת כהן אתה רוצה לאסרה עכשו מחששא דלאלתר וכן בכלם אבל זו של יבום אף למיתה לזמן מרובה יש לחוש ויש מתרצים דבכולהו יש בהם צורך בקיעת הנאד שהרי ערב שבת הוא ואינו יכול להפריש ויום הכפורים צורך עבודה הוא וכן שאם כן אין לדבר סוף וכן בכלן יש בהן צורך אבל זו הואיל ואפשר לו בחליצה אין לו ליכנס לבית הספק וראשון עיקר אלא שלענין פסק אין לנו:

6 שני אחים נשואים שתי אחיות יתומות אחת גדולה ואחת קטנה מת בעלה של קטנה תצא משום אחות אשה מת בעלה של גדולה מלמדין את הקטנה שתמאן כדי לקיים מצות יבום בגדולה ואין הלכה כרבן גמליאל שאמר אם מיאנה מיאנה ותתיבם גדולה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ויבעול שיהו קדושיו גמורים ותצא גדולה משום אחות אשה דהא טעמיה משום דאין זיקה וכבר פסקנו יש זיקה ומכל מקום טעם אחר הוזכר לרבן גמליאל שם אלא שאין צורך בו בכאן ולפי דרכך למדת לענין ביאור דרבן גמליאל לא חייש לבטול מצות יבמין אף במקום שהבטול בא בודאי ומכל מקום הלכה כתנא קמא ומלמדין אותה שתמאן ואם לא מיאנה והגדילה תחתיו הואיל ויש זיקה הויא לה אחות זקוקתו ומוציא את זו בגט ואשת אחיו בחליצה כמו שיתבאר שם וגדולי הדור כתבו בפרק הערל ע"ט ב' שאם גדלה אצלו ובעל לדברי הכל נפטרה היבמה והלכה בלא כלום וראיה להם בסוגית שמעתי שהסריס חולץ כו' שהביאו בה שמועה זו ואין בה הכרח:

7 שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה ר"ל משנפלה זו לפניהם אומרין לו המתן מלכנוס עד שיעשה אחיך הגדול מעשה ר"ל ליבם או לחלוץ לפי שבשעה שקדשתה אחות זקוקתך היתה ואין הקדושין מפקיעין שלא לאסור ביאתך עד שתפקע הזיקה ואם אין שם אלא אח אחד וקדש אחות זקוקתו והרי אי איפשר להפקיע את הזיקה אסור בשתיהן ונותן גט לזו וחולץ לזו שאע"פ שאינה עכשו עולה ליבום מכל מקום הואיל ובשעת נפילה הוה לה זיקה עולה ליבום קרינא בה וזה נמשך אחר מה שפסקנו שיש זיקה שמאחר שיש זיקה אין קדושי אחותה מפקיעין את הזיקה ליפטר מחליצה ואפילו כנסה ובעל שאין זיקה נפקעת אלא מצד היבמה עצמה ביבום או בחליצה אבל יבום או חליצה דידה מפקעת זיקה לגמרי לגבי שאר אחים ובתוספות כתבו שהכניסה מיהא מפקעת הזיקה לגמרי ליפטר מכל וכל:

8 יתבאר בפרק שלישי ל' א' בשלשה אחין ששנים מהם נשואים שתי אחיות ואחת נכרית ומת אחד מבעלי האחיות וכנס נשוי הנכרית את אשתו ומת שהראשונה יוצאה משום אחות אשה והשנית משום צרת ערוה ואם לא כנסה אלא שעשה בה מאמר שניה חולצת ולא מתיבמת ולפי מה שפסקנו אף בלא עשה בה מאמר אינה מתיבמת כמו שיתבאר שם ומכל מקום מה שחזרו ואמרו עליה מת נשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת שהראשונה יוצאה משום ערוה והנכרית משום צרה עשה בה מאמר נכרית חולצת ולא מתיבמת יש מפרשים בה גם כן שאף בלא מאמר כן ומכל מקום גדולי הדור מפרשים בזו דדוקא במאמר הא ליכא מאמר מתיבמת שלא אמרו יש זיקה לעשותה ככנוסה ממש אלא שיש זיקה וכל שזו שנזדקקה תחלה היא ערוה לאחד מהם אף האחרת אסורה שהרי כשנזדקקה השניה כבר נעשית צרה לערוה בזיקה והרי שניה אומרת כל שצרתי שנזדקקה לך אי אתה כונס אי אתה כונסני אבל כשזו המזדקקת תחלה כשרה לו וכשהוא כונסה אינו כונסה מחמת זיקת אחיו השני אלא מחמת הראשון היאך זו נאסרת עליו מחמת אשת אחיו החי והרי אין אשת החי נעשית לו צרה שתאמר לו כל שאי אתה כונס צרתי אי אתה כונסני:

9 כבר ביארנו במשנתנו שכל אשת אח שלא היה בעולמו היא וצרתה פטורה בין נולד ולבסוף ייבם בין ייבם ולבסוף נולד וכן ביארנו שאף ר' שמעון לא חלק אלא בייבם ולבסוף נולד ומה שאמרו בסוגיא זו שחלוק היה ר' שמעון אף בנולד ולבסוף ייבם כבר נדחה ומכל מקום אחר שפסקנו כחכמים אין לנו בסוגיא זו דין ודברים שהרי כלה על דבריו של ר' שמעון היא שנויה חוץ מדברים מועטים שנתגלגלו בה שאתה צריך לידע אף לענין פסק אלא שמתוך שצריכה עיון בביאורה ושהרבה מפרשים טרחו ליישב קושיות שיש להם בה אני רואה להעירך מעט בביאורה דרך קצרה ולכתוב הדברים המועטים שאנו צריכים ממנה לענין פסק כל אחד על מקומו:

10 ומכאן אנו מתחילים בביאורה והוא שר' אושעיא אמר חלוק היה ר' שמעון אף בראשונה ר"ל נולד ואחר כך ייבם ואע"ג דלא חזינן בה דפליג משום דנטר להו אסיפא והדר פליג אתרויהו דאי לאו הכי רישא מאי איצטריכא לן אלא ודאי ר' שמעון פליג בהדה ותנא רישא להודיעך כחו של ר' שמעון וסיפא להודיעך כחן דרבנן וקא בעי אם כן אשת אחיו שלא היה בעולמו לר' שמעון היכי משכחת לה דליתסר הא בין ייבם ואחר כך נולד בן נולד ואחר כך ייבם בכולהו שרי משכחת לה בחד אחא ומת ואחר כך נולד לו אח שהרי אין לו בה אלא זיקת אותו אח שלא היה בעולמו ועל כל פנים אסורה לו אי נמי בתרי ולא ייבם ולא מת כגון ראובן ושמעון שהיו בעולם אחד ומת ראובן ונולד לוי ועדיין שמעון שהיה בעולמו של ראובן לא ייבם ולא מת וכשבא לוי ליבמה על כרחך מכח זיקת ראובן הוא בא שלא היה בעולמו שאם תאמר מכח שמעו ומפני שכשהוזקקה לו נעשית לו ככנוסה דזיקה ככנוסה דמיא הרי שמעון חי ואם זיקה ככניסה הרי היא עדין כנוסת שמעון והיאך אתה מתירה ללוי ומצד זה הוצרכנו ללא מת שאלו מת היינו אומרין לדעת ר' שמעון שהזיקה ככניסה והותרה ללוי מכח זיקת שמעון ואם כן רישא דמתניתין דאוקימנא להודיעך כחו של ר' שמעון לא הוה צריך למיתני עלה ייבם דאפילו לא ייבם נמי הואיל ומת אלא משום סיפא נקט ליה דאתא להודיעך כחן דרבנן:

11 וראוי לשאול לוקמא בדלא ייבם אע"ג דמת ולומר שלא התיר ר' שמעון אלא בייבם בין אחר לידתו של זה בין קודם לידתו שמכל מקום יבומו מפקיע זיקת אותו שלא היה בעולמו אבל כל שלא ייבם אף לכשימות נאסר דאע"ג דאמרינן יש זיקה לא אמרינן ליה לקולא יתירה כל כך איפשר לתרץ דאין הכי נמי ומשום דאיצטריך בסמוך למימר לר' שמעון יש זיקה וזיקה ככנוסה אמר לה הכי ויש מפרשים שאף בהכרח יש לו לומר כן שאם נאמר שאינו בשלא ייבם ומת אף בשייבם היה לו לאסור דהויא לה יבמה שנאסרה לזה בשעת נפילה וכל יבמה שאי אתה קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה נאסרה לעולם כדין אשת אח שהיו לה בנים:

12 ויש שואלים עוד מאחר שבלא ייבם ולא מת אתה אוסרה ללוי מצד שזיקת שמעון ככנוסה והרי היא כנוסה לו אם כן הרי היא אשת אחיו ממש ומאי איצטריך יחדו למעוטי ואין זה כלום דמי לא מודית דאם נזדקקה לשנים וכנסה אחד כניסה זו מפקעת זיקת האחר אע"פ שהיתה כבר ככנוסה לו אף אני הייתי אומר כשנולד זה הוה ליה למפרע כאלו היה שם וכניסתו תפקיע זיקת האחרים קמ"ל יחדו דמזיקת אותו שלא היה בעולמו לא מצי מיבם ואם מחמת זה שבעולמו ומטעם זיקה ככניסה הרי היא כנוסה לו מעתה:

13 אלא שראוי לתמוה למה לא פירשוה בשלשה אחים ולא ייבמו ואע"ג דמתו ומפני שכל שמזדקקת לשנים אין אומרין בה זיקה ככניסה ולא נדחוק עצמנו שלא לאסור אלא בשלא מת נראה לי משום דאחים תרי משמע אי נמי משום דמאן דאמר יש זיקה אפילו בתרי אחי קאמר לה וגדולי הדור מתרצים דעל כרחין ר' שמעון כי קא שרי במתניתין בנולד ולבסוף ייבם אף בנפלה לקמי תרי שרי דהא מתניתין אע"ג דשני אחים קתני על כרחין לפרושי אשת אחיו דמתניתין דחמש עשרה קא אתיא ואי אתה מוצא פטור צרת צרה אלא בשלשה אחים שנזדקקה לשנים מהם וגדולי נרבונה מפרשים מתוך הדחק לא ייבם ולא מת קודם שיגדל האח הנולד אחר כן שאלו מת קודם שיגדל האח היינו אומרין יש זיקה וזיקה ככנוסה משום דאנא אמינא אי הוה קאי השתא הוה כניס לה הואיל ולהכי קיימא ונמצא הנולד בא מכח זה שהיה בעולמו אבל כשגדל האח ועדין השני לא מת ואינו רוצה ליבמה אין אומרין בה זיקה ככניסה ואין זה הנולד בא אלא מחמת זיקתו של ראשון:

14 וקא בעי טעמא לר' שמעון בהאי דשרי נולד ואחר כן ייבם אע"ג דבזיקה אשכחה ומפרש לה משום דסבירא ליה זיקה ככניסה אפילו לקולא והוה ליה כייבם ואחר כך נולד וודאי טעם זה כבר נתגלה במה שאמר משכחת לה בתרי ולא ייבם ולא מת אלא דההוא אהאי טעמא קא מיסתמיך כלומר דכי בעי ליה אשת אח שלא היה בעולמו היכי משכחת לה איהו מתרץ לפום מה דמפרשינן בטעמיה דזיקה ככניסה משכחת לה בתרי ולא ייבם ולא מת ואורחא דתלמודא הכי הוא בכמה דוכתי:

15 ומקשי ליה דאפילו בזיקה דאיכא מאמר בהדא מספקא ליה לר' שמעון אי ככניסה דמיא אם לאו וכדתנן שלשה אחים נשואים שלש נשים נכריות ומת אחד מהם ועשה בה השני מאמר ומת הרי נשיו של זה חולצות לשלישי ואין נפטרת אחת בחליצת חברתה מפני שאין המאמר קנין גמור לעשותן שתי יבמות הבאות מבית אחד להיות חליצת האחת פוטרת חברתה ולא מתיבמות שהמאמר קצת קנין הוא ושתיהן מבית אחד ואי איפשר ליבם בעלת המאמר שהרי יש עליה זיקת שני יבמים והיא הקרויה אשת שני מתים והאחרת אסורה מפני שהיא כצרתה וכן הלכה כמו שביארנוה בפרק ראשון י"ב א' בשמועת המחזיר גרושתו אלא דהשתא אתינן עלה מדקא פליג ר' שמעון ואמר מייבם לאי זו שירצה ואפילו לבעלת המאמר דלא סבירא ליה דרשא דזיקת שני יבמין וחולץ לחברתה מספק אלמא יבומי תרויהו לא דילמא יש זיקה והוו להו שתי יבמות מבית אחד ויבומי חדא ואיפטורי אידך בלא חליצה נמי לא דדילמא אין זיקה והוו להו שתי יבמות משני בתים שאין האחת נפטרת בחברתה ואי ס"ד יש זיקה וזיקה ככניסה ליבם חדא וניפטר אידך ואפילו בלא מאמר וכי תימא דמדאוריתא הכי נמי אלא דרבנן הוא דאמור הכי מגזירת שתי יבמות הבאות משני בתים במקום שאין לומר בהם זיקה ככניסה כגון שנזדקקו בבת אחת שאין לומר שהראשונה הוזקקה לבעל השניה אי נמי דהות לה ראשונה ערוה לאח השני ונמצאו שתיהן זקוקות לזה בלבד והם שתי יבמות הבאות משני בתים ומכל מקום על כרחיך לאו משום זיקה אתי עלה אלא משום מאמר וכדקאמר אם מאמרו של שני מאמר ר"ל שיהא קונה אשת שני הוא בועל ר"ל שכבר נפקעה זיקת הראשון ואם אינו מאמר הרי אינו כלום ואשת ראשון הוא בועל דר' שמעון ספוקי הוא דמספקא ליה מאמר אי קני אי לא קני ומכל מקום דעתו שאינו קונה לחצאין אלא או קונה לגמרי או אינו קונה כלל ולא כרבנן דמאמר לדידהו קני ולא קני ואלמא מכל מקום דזיקה לר' שמעון בלא מאמר לאו ככניסה הוא:

16 ושמא תאמר הוה ליה לשנויי דלא אמר ר' שמעון זיקה ככניסה אלא שכל שבא לכלל כניסה זיקתו שלמפרע ככניסה כי הא דנולד ואחר כך ייבם אבל הא דשלשה אחים הואיל ולא בא לכלל כניסה אין זיקתו שלמפרע ככניסה אין זה כלום שכל שאתה אומר זיקה ככניסה בשעת הזיקה אתה אומר כן אע"פ שלא כנס: